הדברים (הקטנים) שאותי משמחים...

23/1/2019

הרעיון לקרוא לעסק שלנו

MY FAVORITE THINGS,

הגיע מתוך שגרה, הורית ומקצועית,

שהיא לרב ברוכה, אבל גם מאתגרת ולא פשוטה.

והכמיהה, לשלב בה את דברים קטנים

שמשדרגים אותה, כמו טבע,

עיצוב, אסתטיקה, אומנות, אירוח,

אוכל משמח וטיולים.

TOUCH UP YOUR LIFESTYLE,

מכוון אותנו לבחור, אבל קודם לזכור,

בתוך משימות היומיום,

את הדברים שמשמחים אותנו ועוזרים לנו להגשים

תשוקות וחלומות.

אם להודות על האמת,

אנחנו לגמרי בעד לחלום בגדול,

אבל כנראה שלא סתם בחרנו לקשור את גורלנו,

עם שני גברים שרגליהם נטועות היטב בקרקע

ודואגים, כשצריך, להזכיר לנו מושגים מעולם המבוגרים, כמו פנסיה ומשכנתא.

אנחנו מבינות שלא נמכור את הבית ונצא למסע הגשמת חלומות כאילו אין מחר.

אבל, גם אין לנו שום רצון לחכות עם מה שמשמח אותנו 

ל"מתישהו כשיהיה כסף"

או "כשהילדים יעזבו את הבית",

או לחילופין, כשתיפול עלינו, אלוהים יודע מתי,

איזו הארה, רוחנית או אחרת, שעכשיו זה הרגע.

לכן ה-TOUCH UP  הקטנים האלה חשובים לנו כל כך. 

העניין הוא, שהדברים שמשמחים אותנו

הם לפעמים חמקמקים וכדי לבחור בהם צריך,

בשלב הראשון, לדעת להצביע עליהם-

מה המתנות הקטנות שיעשו לי מסג' בלב,

או אפילו, סתם תעלינה חיוך ביום של ככה-ככה.  

ואם לנו זה לפעמים חמקני,

אנחנו שואלות את עצמנו מה זה אומר לגבי

דור הגורים? אלו, שמגיל צעיר, נולדו לעולם

של שפע, לעיתים הצפה ממש,

של ריגושים וויזואליים, קוגניטיביים ורגשיים.

מה זה בשבילם להצליח לראות ולבקש את הדברים האלו,

כשהם נתונים בציפייה לריגוש הגדול הבא?

ללמוד לראות את הניצוצות הקטנים בשגרה משתנה?

האמת היא, שאין לנו פתרונות

או קסמים ואנחנו מנסות בעצמנו להבין,

איך יוצרים ומשמרים, ביומיום,

הערכה והודיה לקסמים קטנים,

שנחבאים מתחת להררי מסכים.

מה שכן ברור לנו, זה שבעולם של יותר ויותר,

אנחנו חייבות לנסות ולשמור על איזון של פחות.

פחות מהכל.

פחות ימי הולדת נוצצים,

פחות נסיעות מלאות אטרקציות לחו"ל,

פחות מסעדות כשגרה,

פחות הררי מתנות בחמישה שקלים,

שנשכחות רגע אחרי שהתקבלו,

פחות סרטים מלאי אקשן,

גם אם הם מותרים לגיל,

פחות מופעים מלאי אפקטים,

פחות תקשורת באמצעות מכשירים. פחות.

זה מאבק לא פשוט.

קשה יותר להלהיב אותם משקיעה יפה,

כשרק אתמול היו בפסטיגל,

וחזו בפירוטכניקה אור-קולית

בליווי מיטב גיבורי ילדותם.

והסיבה, שהבלוג הזה נכתב דווקא עכשיו קשורה

לעונה היפה בשנה.

עונה, שנותנת לנו הזדמנות להצביע,

על כל כך הרבה יופי, התחדשות וחסדים קטנים.

כי להצביע על הדברים הקטנים האלו,

פותח את המודעות לקיום שלהם.

אני זוכרת שכשהייתי קטנה והלכנו למוזיאון,

או טיילנו במקום חדש,

אמא שלי, שהיה לה חשוב שלא נפספס דבר,

הייתה מפנה את תשומת ליבי:

"תראי את זה". "ואת זה". "ואת זה".

זה אומנם פקח את עיני עוד יותר,

אבל לפעמים, ההפניה הזו הפריעה לי,

כי רציתי לגלות את הדברים לבד.

להשגיח בהם ולחוות אותם קודם דרך העיניים שלי.

והיום, כשאני מטיילת על הילדים,

אני משתדלת לתת להם ללמוד לבד-

להבחין, לטעום, להריח.

לא נורא אם לא יראו הכול.

אם יפספסו קצת.

אבל בהווה המוצף, אני מרגישה שזו גם חובה שלי, 

להצביע על רגעים נחבאים.

להתרגש באותנטיות, אבל בקול רם,

ללמד אותם, כדי שבעתיד ילמדו לראות ולהעריך אותם בעצמם.

שיפספסו את ה "וואו" הגדולים, הפומפוזיים,

אבל שיבחינו בפלאים הקטנים.

והחורף, מלא בפלאים האלו.

כל שבוע הפריחה משתנה קצת.

הצבעים נהיים עזים יותר.

ענפים קטנים בוהקים ביופיים.

השלוליות מזמינות.

והאטרקציה הכל כך פשוטה, אבל מענגת,

של טיול בגשם. לא לראות בו אויב. להתלבש טוב,

אפשר לקחת מטריה ולצאת.

להרגיש אותו מטפטף עלינו.

זה אפילו קצת מצחיק.

לפתוח פה ולנסות לטעום מהטיפות.

להגיע הביתה רטובים, לרגע הזה, שמורידים את הבגדים

שנדבקו לעור, לובשים בגדים יבשים ומתחממים...

הטבע, הוא ה-TOUCH UP האולטימטיבי של השגרה:

משתנה, פותח את החושים ותמיד ממש מעבר לפינה ובחינם.

ולא רק הצומח, גם בני האדם כחלק מהטבע,

היחסים בינינו,

נותנים לנו רגעי TOUCH UP שרק צריך לראות. ולשמור בלב.

לבכורתי, יש נטייה לחפש תמיד את הפרויקט הבא.

מה הדבר הבא שמחכה לה, בעתיד, הקרוב או הרחוק.

אם זו נסיעה, אירוע משפחתי או כל דבר אחר.

עכשיו בואו, את הגנים האלו, של ליזום ולארגן

הפקות ואירועים היא לא קיבלה מאבא שלה,

ככה שמהבחינה הזו אני יכולה לגמרי להזדהות.

הבעיה מתחילה כשלפעמים נדמה שההווה והשגרה,

הם רק זמן להעביר עד ש...

ואני מזכירה לה, את המסר המדויק עד כאב,

של חברותי החיפושיות:

 Life is what happens to you"

."while you're busy making other plans

וכשאנחנו יושבות באיזה ערב של יום חולין,

הקטן עושה פרצופים ואנחנו צוחקות,

אני אומרת לה- הנה. זה רגע כזה.

של TOUCH UP, של שמחה,

של לא לחכות למשהו שיבוא אחרי.

של הווה.

Raindrops on roses
And whiskers on kittens
Bright copper kettles and warm woolen mittens
Brown paper packages tied up with strings
These are a few of my favorite things

Cream-colored ponies and crisp apple strudels
Doorbells and sleigh bells
And schnitzel with noodles
Wild geese that fly with the moon on their wings
These are a few of my favorite things

Girls in white dresses with blue satin sashes
Snowflakes that stay on my nose and eyelashes
Silver-white winters that melt into springs
These are a few of my favorite things

When the dog bites
When the bee stings
When I'm feeling sad
I simply remember my favorite things
And then I don't feel so bad