20/12/2019
חופשה בוינה? כן. אבל...
(בלוג מדויק ככל האפשר,
כי ככה האוסטרים אוהבים)
כששואלים אותי "האם נהניתי בחו"ל?", אני תמיד מופתעת מחדש.
לרב אני עונה שהיה נורא. נורא, נורא, כיף.
לא משנה לאן אני נוסעת, מעבר לגבולות הלבנט וכל עוד מדובר בנסיעה ללא גורי הפרא,
אין מצב שאני לא נהנית!
(איתם זה כבר פחות חד משמעי).
למה? בלי להתחייב על סדר החשיבות:
אני ישנה כמה שאני רוצה,לוקחת מונית במקום להיות נהגת המונית של הגורים ובמקום להזין אחרים מגישים לי אוכל.
באופן כללי, כל החושים מתפנים ואני אשכרה מריחה את הריחות, מרגישה טעמים
וקשובה לטבע או לרחשי העיר סביבי.
אני מסתובבת ברחובות בקצב שלי,
נכנסת לחנויות בלי הגבלת זמן, קוראת ספרים, צוחקת המון ובעיקר...
בעיקר אין לי חובות. רק זכויות.
ובמשך כמה ימים ברצף אני לא חושבת על הצרכים והרצונות של אף אחד חוץ משלי
(טוב, למעט הרגעים ביום שבהם אני מתגעגעת להסניף איזה גור).
כשאני נוסעת לחו"ל זה רק עם גל, או עם חברה שאני יודעת שיהיה אתה הכי זורם. הכי קל.
הכי בראש אחד והכי בלי רגשי כשכל אחת
בראש אחר.
ועם יעל יש את כל אלו, פלוס הבונוס של הרצון המובן מאליו של שתינו,
ל-TOUCH UP מתמיד ונרחב.
העיניים שלא שבעות מלראות יופי,
האוזניים שפתוחות לקלוט ידע ולהבין
והבטן שלעולם איננה אומרת לא לטעום
עוד משהו חדש.
אז כן. נהננו בחו"ל! אנחנו תמיד נהנות! ואפילו מאוד!
עכשיו לגבי וינה עצמה. פה האמירה שלי פחות נחרצת.
זה היה הביקור הראשון שלי בבירת השטרודל והשני של יעל.
לפני שנים טיילתי בחבל זלצבורג וזה היה אחד הטיולים המשפחתיים הכי מוצלחים שעשינו-
הנופים הדרמטיים והטבע הקסום שסובב אותך בכל מקום,
הנוחות של אוסטריה והמחירים היחסית נוחים שלה
עשו את הטיול הזה לכזה שנזכור.
אבל בוינה, הטבע הופך שולי ובמרכז עומד המפגש עם התרבות האוסטרית, הארכיטקטורה והאנשים.
ולגבי אלו, אני קצת פחות בטוחה.
אז כמו בכל משוב טוב, נתחיל מהחיובי, כי אין בי שום רצון להעליב את האוסטרים,
מה עוד שלהכעיס אותם זו לא ממש מאתגר...
(וככה, הכנסתי בקטנה קדימון לחלק הבא במשוב).
העיר, ששימשה בית לאומנים והוגי רוח כמו בטהובן, מוצרט, הרצל, מאהלר, פרויד ושוברט,
נושמת תרבות- מוזיאונים בכל נושא וקנה מידה, אופרה, תיאטרון, קונצרטים וחנויות ספרים
תמצאו על כל צעד ושעל.
גם האוכל האוסטרי, על אף הנטייה המזרח אירופאית שלו, הוא טעים, מגוון ואם במתוקים עסקינן, בוא נגיד שדגמנו את הזירה
לעומקה ולרוחבה והם יודעים היטב את עבודת הסוכרים והפחמימות הריקות.
אוסטריה היא המלכה האם של הזאכר טורט, הקייזרשמרן (עליו עוד יסופר), שטרודל
התפוחים המפורסם, עוגת המוצרט ובל נשכח חלילה את השוקולדים, הממולאים במרציפן,
נוגט, או אלכוהול.
יש יינות לבנים מעולים, בירה טובה ובכלל, אפשר למצוא בוינה משהו טעים לכל אחד,
בין אם במסעדות או בשוק האוכל Naschmarkt , הגדול ביותר בווינה, שיש בו תוצרת מקומית
וגם מסעדות, דוכנים קטנים ואווירה מיוחדת.
בסוף השבוע מתווסף אליו גם שוק עתיקות, שהמחירים בו לא זולים,אבל מי שיתעקש וינבור היטב, יימצא מציאות שוות ולא ייצא בידיים ריקות.
אז תרבות יש בשפע ומתוקים בלי סוף וגם... הם יודעים לחגוג את הכריסטמס!!!
החל מאמצע-סוף נובמבר ועד סוף דצמבר, בתקופה המכונה ADVENT, שפירושו "ציפייה",
העיר לובשת חג.
בגלל ההצלחה של השווקים, התאריך בו מתחיל הADVENT מוקדם מדי כמה שנים.
בניגוד להרבה בירות אירופאיות, בהן מתקיימים שווקים, אבל מעבר לחלונות ראווה מקושטים,
אווירת החג ברחובות מועטה, וינה מתגנדרת ומתפארת כולה לקראת האירוע.בסוף השבוע מתווסף אליו גם שוק עתיקות, שהמחירים בו לא זולים, אבל מי שיתעקש וינבור היטב,יימצא מציאות שוות ולא ייצא בידיים ריקות.
ברחבי העיר מתקיימים קונצרטים ונשפים חגיגיים והרחובות מוארים בשנדלירים ענקיים ומצועצעים,
כאלו שלא היו מביישים את מיטב אולמות האופרה.
השווקים, שפזורים בכל רחבי העיר, הם יפיפיים ומקושטים, כל אחד בדרכו (פירוט של השווקים,
מיקומם ושעות פתיחה תוכלו למצוא בקלות בחיפוש בגוגל).
המוני אנשים גודשים אותם וריח היין החם, ה-Glühwein, שמבושל עם ציפורן או קינמון,
נישא באוויר ונמכר בכל שוק בכוס הייחודית לו.
התחושה היא ממש כמו בתוך אגדה של דיסני למבוגרים ואם במקרה השלג הקדים השנה,
אז זכיתם בכל הקופה.
שווקי חג המולד, הם גם המקום לטעום מאכלים אוסטרים מסורתיים.
בין דוכני הקישוטים, עבודות היד והמנצנצים, תמצאו, בין השאר:
מרק שום שנמכר בתוך כיכר לחם ונקניקיות
מכל הסוגים.
שני המאכלים שהוכרזו אצלנו כמלך ומלכת השחיתות הם:
Kartoffelpuffer, שנשמעת כמו סוג של מנוף, היא לביבה חמה, ענקית ואימתנית, שבשילוב
שמנת חמוצה או קרם פרש הופכת לאחד הדברים המענגים ללב ולבטן.
לצידה, הוכתר למלכות ה-Spätzle, בצקניות
קטנות ומרושעות, שמטוגנות בהמון גבינה ומוגשות עם בצל מטוגן.
מה לומר? החיים קשים...
ואם שרדתם עד כה ולא נפלתם מהרעלת כולסטרול, הרשו לנו להמליץ לכם על קינוח
ה-Kaiserschmarrn, שבניגוד לקינוחים האוסטרים המוקפדים, פה מדובר בחגיגת בלאגן,
של מעין חתיכות פנקייק מרושלות, חמות ואווריריות, בתוספת צימוקים שהושרו באלכוהול,
שמוגשות עם רוטב שזיפים או תפוחי עץ
ואם תרצו למות מעונג, או מהרעלת סוכר,
אז אפשר להוסיף גם רוטב וניל.
אלו לא מאכלים מעוררי תאבון במראה. אבל זה אוכל שמייצג היטב, את מדינות אירופה בחורף- מנחם, חם וטעים.
כשאווירת החג דועכת ומורידים את כל הקישוטים והנצנצים נשארת וינה של היומיום.
זו עיר שמאופיינת בשדרות ורחובות רחבים. סמטאות קטנות וציורית יש מעט.
בניגוד לערי בירה אחרות, בהן הבניינים מקושטים בפרחים, הווינאים, הידועים באופיים הפרקטי,
שומרים על רחובות מצוחצחים אבל עירומים למדי.
בכלל, למרות שגרו בעיר לא מעט אומנים מפורסמים, יצירתיות ותעוזה הן לא מערכי היסוד של התרבות המקומית.
זה חלק מההסבר מדוע מזה שנים, שממשלת אוסטריה מנסה לעודד את תעשיית ההייטק במדינה ללא הצלחה.
מה כן מאפיין את האוסטרים? נימוס, קנאות לפרטיות, דאגה סוציאלית (למות מקנאה בחוקי הרווחה שלהם) ושמירה בדייקנות
על סדר וזמנים.
שווקי החג, נסגרים לרב בשעה 21 בערב. מכאן, שב-20:50,לא תזכו ליחס מאף אחד מהרוכלים,
כיוון שכולם יהיו עסוקים באריזה.
ב-21:00 הכל סגור ומקופל וב21:01 הרחובות חוזרים להיות ריקים.
אין מצב שאנחנו חוזרות הביתה בלי למצוא לפחות סמטה ציורית אחת!
תכונה מאפיינת נוספת, שקשה לי לשיים אותה, מתקשרת לחוסר סובלנות ואולי אפילו ניכור.
לדוגמא, עם כל כללי הנימוס, אם וינאי ייתקע בך ברחוב, הוא לרב לא יבקש את סליחתך,
אלא ימשיך בדרכו בעודו זועף.
חוסר הסובלנות זורק אותי אסוציאטיבית לעבר של המדינה הזו, שמאופיין ברדיפת יהודים ומיעוטים
כמעט לכל אורך היסטוריה.
למעט תקופה אחת, בה שלט הקיסר פרנץ יוזף, שבאופן יחסי היטיב עם היהודים,
חיו בה היהודים בתנאים שבין מגבילים לנוראיים.
אבל מעבר לעבר, הבעיה הגדולה של אוסטריה בהקשר הזה היא בהווה.
בניגוד לברלין, שבה הנצחת השואה ולקיחת האחריות על התרחשותה, ניכרת כמעט בכל
פינה בעיר, בוינה תתקשו למצוא לכך עדויות,
למעט מספר בודד של אנדרטאות שגם בהן,
חלקם של האוסטרים בזוועה מסווה למדי.
בשנים האחרונות חלה התקדמות בכל הקשור למודעות לנושא, גם במערכת החינוך,
אבל הדרך עוד ארוכה.
זו לא סיבה לא לבקר, אבל אני מעלה את הנושא כיוון שבתחושה שלי, זה היה נוכח באוויר.
You're so far away from me… So far I just can't see
ומה לגבי קניות ועיצוב?
סצנת העיצוב הווינאית נוכחת, אבל היא לא מילאנו או פריז.
על אף שיש מודעות לקישוט וסגנון בחלל, העיצוב, ברוב המקומות, חסר את האסתטיקה וה"פיין"
של מדינות אירופאיות אחרות.
ועם זאת, אפשר למצוא בוינה, כמה חנויות עיצוב ולייף סטייל משגעות והנה המלצות על כמה מהן:
חניבעל-HAANIBAL
לחנות הזו, שיש בה שפע של טוב מכל תחומי הלייף סטייל, יש חמישה סניפים בוינה.
תוכלו למצוא בה מוצרי נייר, כלי אוכל, אקססוריז עיצוביים ומעדנים והכל מסודר בצורה כל כך אסתטית ומפתה, שגורמת לרצות לאסוף את הכל למזוודה.
קארה-KARE
רשת עיצוב גרמנית, שהוקמה ב1981, עם כ-100 סניפים ברחבי העולם (אחד מהם גם בישראל).
בסניף KARE Cityhaus, שנמצא במדרחוב Mariahilfer, יש אולם תצוגה בן שלוש קומות.
כנסו לפה ותשכחו מכל מה שכתבתי על ווינה, בהקשר של יצירתיות ותעוזה.
כי קארה היא גן עדן לחדשנות, אומץ ודמיון.
באולמות התצוגה, תמצאו אקלקטיות מדהימה
של צבעים ורהיטים סמי-מסורתיים משולבים עם טרנדים חדשים.
האיכות וחומרי הגלם מעולים והתוצאה מתבטאת בסגנונות עיצוביים שמשלבים רצינות והקפדה,
לצד רוח של הומור ושטות.
מישמש מחושב היטב ופורץ גבולות.
DEPOTE
- https://www.depot-online.com/
רשת חנויות עיצוב שפזורה באוסטריה, גרמניה ושוויץ. בווינה עצמה יש כעשרה סניפים.
בימי הכריסטמס, החנות עמוסה בעיצובי החג,
אבל בשגרה, זו חנות עם מבחר גדול ומחירים יחסית נוחים.
הקו ברובו סובב סביב טרנדים עכשוויים, אבל בהחלט אפשר למצוא פריטים ייחודיים ומוצלחים, שכיף להביא הביתה.
ושלוש המלצות קצרות לסיום- מקום לינה ושתי מסעדות:
לינה- מלון בטהובן-
https://www.hotel-beethoven.at/en/
מלון בוטיק, במיקום מרכזי, צוות נחמד וארוחת בוקר מצוינת. בימי ראשון נערכים במקום קונצרטים
של ...בטהובן. בהזמנה מוקדמת ומאתר המלון, המחיר הוא כ-600 שקלים ללילה לזוג, כולל ארוחת בוקר.
VIETTHAO
https://www.facebook.com/VIETTHAO-151028158304983/?fref=nf
מסעדה ויאטנמית מצוינת, במרכז העיר. המחירים ממוצעים והאוכל אותנטי וטעים. המסעדה יחסית
קטנה ולכן כדאי להזמין מקום מראש.
MEISSL & SCHADN
https://meisslundschadn.at/en/
אוכל מקומי מסורתי. המסעדה ממוקמת בחלל מעניין, עם מלצרים מוקפדים. האכילה היא לצלילי
דפיקות השניצל המפורסם שלה, אבל זה לא פוגע בהנאה, בעיקר שמדובר על טבחים צעירים
וחתיכים.
טבחים מכינים שניצל וינאי בחלון המסעדה המקושט. קלאסיקה
לסיכום, לווינה בהחלט יש מה להציע, אבל היא לא נכנסת לרשימת הערים המועדפות שלי.
זו כמובן דעתי האישית ואתם,
סעו ותשפטו בעצמכם...
בסופו של יום, בשבילי, המקום הוא חשוב, אבל הוא הרקע. החופש הוא תמיד העיקר
תמיד שמחות לחזור!