22/11/2019
האהבה שלי לחורף, הוכיחה שאני מזדקנת...
טוב, לא מזדקנת-מזדקנת, אבל בהחלט הפכתי תקליט.
כנערה, באשדוד, לא היה דבר שחיכיתי לו יותר מהקיץ. בגד הים היה לי כמו הפיג'מה לזברה.
מהבית שלי ראו את הים ותוך עשר דקות הליכה, יחפה על מדרכה בוערת, הייתי שם, אני והחבר'ה.
הקיץ סימל בשבילי את כל מה שכיף וצעיר ותוסס- ים ואהבות ראשונות, התרגשות ומחשבות על הבילוי של הערב.
כשהסתיו הגיע, היה נופל עלי דרך קבע דכדוך קל עד בינוני.
כל כך שמחתי שנולדתי באביב, שמסמל את זה שהחורף הנורא עבר ותכף, ממש תכף, הקיץ מגיע.
אני חושבת שהפעם הראשונה שהבנתי שגם לחורף יש את הרגעים הטובים שלו,
היה כשהכרתי את גל, בעלי.
פתאום להיות במיטה, עם פוך, כשהגשם החיפאי האימתני יורד, הרגיש טוב ואפילו נעים.
אבל האהבה הגדולה שלי לקור הגיעה רשמית לפני חמש שנים, בהריון עם הקטן.
מישהו ערבב את ההורמונים שלי בצורה כ"כ יסודית,
שהם לא חזרו אף פעם להיות מה שהיו לפני.
הפכתי להיות מהבחורה שקר לה במזגן, לבחורה שמוכנה להתחתן עם מזגן.
גיליתי שאפשר להזיע בעיניים (!!!) ולהרגיש את ים המלח נקווה בהן.
רגע אחד של אושר נרשם הקיץ, עת הלכתי למחסן פרחים ונכנסתי למקרר הענק שלהם.
היה שם כל מה שאני צריכה- קור, שקט והמון המון ירוק.
הכי חופשה בשוויץ בלי ילדים (וגם בלי הוצאות).
מאז, כל שנה, עם בוא חודש יוני,
אני הופכת למפלצת חסרת סבלנות וממורמרת
וכל מה שאני מייחלת לו הוא הגעתו החגיגית של חודש נובמבר.
כשכולם מתחילים להתכנס פנימה, הביתה ואני יוצאת בשמחה לרחוב,לאוויר הטרי והקר.
לבושה בטי-שירט, מטיילת עם הכלבה בגשם, כשאנשים מסתכלים עלי במבט מוזר
(חברה, נראה לכם שהמראה שלכם מזיעים עם הילדים באוגוסט, היה נורמטיבי?!).
ואז, בנובמבר, אני מתחילה להתרגש... . חנוכה מתקרב ואתו שמיכות הפוך, הקמין, והמשפחתיות.
הקור גורם לרצות להתקרב ויש משהו בקמין שמקבץ את המשפחה בטבעיות סביבו.
אפשר גם סתם לשבת, לבהות בלהבות ולשתוק.
ועוד לא אמרתי מילה על שנת החורף, שהיא עמוקה, חזקה ומספקת לאין שיעור משנת הקיץ
המיוזעת והקושי היחיד הוא להפרד בבוקר מהשמיכה וממתיקותה.
.jpg)
אז נכון שיש לא מעט ימים שבהם הבייחדנס הזה, של חמישה אנשים וכלבה גדולה,
גורם לי לרצות לצעוק "שקקקקקקט!,
החוצה כולם! למגרש, לגן השעשועים, לחברים, רק צאו!".
אבל הימים האחרים, שבהם הביחד חמים ונעים...
אלו רגעים שנצרבים עמוק בתודעה
ואני מקווה שגם בזכרון של שלושת הוונדליסטים.
ככל שאהבתי לחורף גדלה, כך שיכללתי את נגיעות העיצוב, האוכל והאווירה שיעצימו את הכיף בבית.
נכון להיום, זו רשימת מעוררי החורף הרשמית שלי:
פטריות- בכל הגדלים, הצורות והטעמים. בשנים האחרונות שפע הפטריות שזמינות בארץ הוא עצום.
אני שמה אותן בחורף כמעט בכל דבר- קדרות, פסטות פיצות וכמובן מרקים.
אחד הדברים שעושה את מנות הפטריות לבלתי נשכחות הן פטריות מיובשות. יש לי חיבה מיוחדת
לפטריות המורל וה-Chanterelles, אבל גם הפורצ'יני, מלך היער וחברותיהן עושות את העבודה.
אפשר להשיג אותן בארץ, אבל בגלל מחירן, אני לרב דואגת לשקית קבועה שהבאתי מביקור באירופה.
את הפטריות האלו אפשר לשמור באחסון לזמן רב וכשרוצים להשתמש בהן לוקחים מעט (הטעם
שלהן מאוד מורכז), משרים במים רותחים למשך כמה דקות, חותכים ומוסיפים אותן, עם המים,
לתבשיל.
מדובר ב-TUCH UP רציני שעושה את האוכל ממעולה למוי, מוי ביין.
אז התחלנו לטפל בבלוטות הטעם ולא נזניח גם את בלוטות הריח, כי החורף הוא חוויה רב-חושית 
.
מעבר לריח המשכר של אחרי הגשם,
בתוך הבית, אני אוהבת להשתמש בשמן למבער,
שעשוי מתמציות צמחים, שידועים כמחממים, כמו ג'ינג'ר.
מספיק לשים כמות קטנה, להדליק ולחלום על חורף אמיתי...
ארוחות פונדו עם חברים- ארוחה פשוטה, כיפית והכי חורפית שיש:
מרק בצל למנה ראשונה, פונדו גבינות לעיקרית
ופונדו שוקולד לקינוח.
את הפונדו אפשר להכין לבד, אבל מטעמי עצלות, כשאני בחו"ל, אני קונה תערובת מוכנה.
התערובת מבוססת על גבינות שלא קל להשיג בארץ
ובתוספת שום ויין הופכת לפונדו משגע, שעושה חשק לטבול בו בגט,
או ממש להכנס לאמבטיית פונדו
(הומאז' לאמבטיות שהייתה עושה המלכה קליאופטרה בחלב).
נרות. אני מאוד אוהבת נרות ופמוטים ונוהגת להדליק אותם כשאני מארחת.
הם מוסיפים קסם ומחממים את האווירה.
בימי החורף, יש ערבים שאני מדליקה אותם סתם ככה.בלי סיבה מיוחדת.
אני אוהבת בעיקר את פמוטים מאמייל או מעץ, עם מראה ישן, מחוספס,
שהשילוב שלהם עם החלב שמטפטף מטה הוא מהפנט.
ערמונים לוקחים אותי היישר לאירופה, לשווקי חג המולד, או סתם לשיטוט בשלכת המדהימה.
בארץ, אין בעיה להשיג ערמונים וניתן לחרוט בהם איקס ולהכין אותם בטוסטר אובן או במחבת.
יש מחבת מיוחדת לערמונים, שעושה אפקט של חריכה כאילו נקלו בתוך האש.
את המחבת ניתן לשים על גבי האח או על הכיריים.
ועם כל מנעמי החורף האלו, אסיים בבקשה אישית: בבקשה, בבקשה, שירד גשם. והרבה.
ואם אפשר להתפנק ולבקש גם ברד, כזה שיצטבר על האדמה בשכבות לבנות.
ואז, אני אוכל לדמיין שבחוץ שלג... פעמונים מצלצלים... ואייל צפון עובר ליד החלון...
וברקע המתבגרת צועקת שהאינטרנט שוב לא עובד,
שמשון מושך ליובב את היד בתנועה שעלולה להיגמר בנקע
והכלבה מצטרפת לחגיגה בנביחות.
כי בואו, איך אומרת מרגול, באחד משיריה באלבומה "אריסה"?
"פורופופופה, פה זה לא אירופה
פה זה ישראל, תתחיל להתרגל
כפרה, הופה, פה זה לא אירופה
פה זה בלאגן, מזרח תיכון ישן".
וברגעים האלו, מה שנשאר זה TOUCH UP החורף האולטימטיבי, החינמי והזמין תמיד-
לצאת ולמלא את הריאות באוויר קר ונקי.
זה מרגיע את הלב. וגם מחמם.
חורף משפחתי וחם לכולם!
מחבת לערמונים
https://www.amazon.com/Paderno-World-Cuisine-Carbon-Chestnut/dp/B000ZM4P4A
נרות
https://www.my-things.co.il/products/item/52