ינשופונים

23/8/2019

הימים האלו, שלפני תחילת שנת הלימודים, ערבוביה בבטן ובלב. יש ציפייה, התרגשות וגם הקלה.

האמת? היו לא מעט רגעים טובים, מקרבים ומשפחתיים.אבל לעבוד מהבית עם 3 ילדים בחופש?

לא פשוט בכלל.

אני אשב לי פה לבד על הענף, עד שיתפנה לי קצת מקום בבית...

התחושה, שאין פינה או שעה בבית שהם בבעלותי הבלעדית, קירבה אותי, לא פעם, לקצה גבול יכולת הסובלנות והשפיות.

נשמתי הרבה נשימות, שתיתי המון מים עם קרח ואם זה לא עזר, שתיתי עוד מים עם קרח.

בקיצור, אני מרגישה קצת כמו בת 16, שמחכה שההורים יצאו והבית יהיה כולו שלה.

גם אם בסוף זה נגמר באכילת ביסלי בצל, מול הערוץ המגניב (מילה של זקנים) MTV (ערוץ של זקנים, שחשבו פעם שהם מגניבים),

עדיין, הפוטנציאל שגלום בשעות העצמאות האלו גרם לי לאושר גדול.

ביסלי בצל חופש בטעם של קלאסה

זה היה גם הקיץ הראשון, מזה שנים רבות, שלא טסנו לחו"ל.

חלקכם אולי יאמר "אוי, אוי אוי..."

אבל מי שמכיר אותי ואת אהבתי ותאוותי הבלתי נגמרות לארצות מעבר לים, יודע שמדובר באירוע. זו הייתה החלטה כלכלית. אבל יותר מזה, ערכית.

בקיץ שעבר, הטיול עם הילדים היה לא פשוט. יותר נכון קשה. מאוד.

התחושה שנשארה הייתה שהשנה מורידים הילוך. שאם אין הערכה לזמן המיוחד הזה, אז צריך הפסקה.

כזו שתחזק את ההבנה שזה לא מובן מאליו. שזו מתנה גדולה.   

ובקיץ הזה... כמובן שרבנו, לא הסכמנו והתלוננו. אבל, היה גם משהו כל כך מקרב בימים האלו.

משפחתיות וחוטים דקים וחדשים שנרקמו... ושיחות ובריכה ופתאום ארוחה מושחתת בגינה באמצע השבוע...

ועם הרבה פחות "צריך" ו"להספיק" וגורמי חוץ מתערבים...

ועכשיו... עכשיו ערבוביה בלב. שלושה ילדים, שני מעברים משמעותיים.

בכורתי עולה לז'. האות ז' מסמלת סופית את העובדה שהפכנו זקנים. ילדה בחטיבה... הלם.

היא עוזבת את בית הספר הקטן, המושבי והמחבק ועוברת למרחב חדש.

באומץ והבנה פנימית של מה שנכון לה, בחרה שלא ללכת עם כל חברותיה לבית הספר שהוא ברירת המחדל.

בחרה בבית ספר עם המון ירוק, ערכים ומפגש עם אוכלוסיות חדשות שטרם פגשה.

יציאה מהבועה, פרידה מהילדות... יאללה, מתבגרים.

והקטן... אני כותבת ומרגישה את הבכי הלא חנוק במעלה הגרון. הוא אפרוח סקרן וביישן. מעופף, מדמיין, מלא בתמימות אפרוחית.

מתלהב מאבן. מזרעים. שלוש שנים שהסתיימו בגן שנתן לתמימות ולסקרנות שלו לפרוח.

דפק בפטיש, אסף זרדים, הבעיר מדורה ובעיקר הסתובב עם עיניו הגדולות והינשופיות וגמע את הכל.

ועכשיו... הגיע זמן לגדול.

השנה הוא עולה לגן מועצה. והאפרוח יצטרך ללמוד כללים וחוקים חדשים ורבים, להסתגל למסגרות והגבלות לא מובנות ולהיות שוב קטן בין גדולים.

ובניגוד לגן הקודם, שבו הביע בתחילת הדרך את מורת רוחו על הפרידה ממני ומהמסגרת החדשה בבכי וצרחות

(לעולם לא אשכח את היום בתהליך הקליטה, שבו התקשרתי לגנן ושאלתי איך הוא?

והוא ענה "בסדר גמור. הוא-בסדר. אני-גמור"),

הפעם אני יודעת שההתחלה תהיה שקטה יותר. אבל לא פחות קשה, רק בדרך אחרת. גם אפרוחים גדלים...

אז מי שלא הבין עד פה, שכמעט כמו לכל אמא (וכנראה שקצת יותר),

יש לי אישיו עם פרידות, אספר לכם ששלושת ילדי היו איתי בבית עד גיל שנתיים.

בניגוד לקטן, לשניים הגדולים כנראה כ"כ הספיק ממני, שהפרידה הייתה קלי קלות, עד כדי כך, שברקע שמעתי זמזום טורדני של שירי מלחמת השחרור.

הבינוני עוד עשה קצת קולות של מרד, אבל הגדולה, באה כמה ימים אחרי שהגן התחיל ובקשה להישאר לישון כמו כל הילדים בגן, משמע,

"באמאשל'ך, תרפי". 

אז אנחנו גדלים... כולנו. זה לא תמיד פשוט. אבל עם הסטינג הנכון זה בריא. ומצמיח. ומעצים.

ולמי שיש ילדים קטנים ועומד בימים הקרובים בפני התחלות חדשות ופרידות, בכל מיני גדלים,

אני רוצה להמליץ על ספר מקסים שנקרא "ינשופונים", של מרטין ודל.

הספר מספר על שלושה ינשופונים- שרה, פרסי וביל,

שיושבים ומחכים לאמא ינשופה, שיצאה למקום לא ברור ולא ידוע מתי היא תחזור.

הציורים שלו יפהייפיים ויש בו משהו שמחבר בצורה לא אמצעית למקומות רגשיים כל כך בסיסיים,

שתמיד,לא משנה כמה פעמים הקראתי את הסיפור לאחד מילדי,

כשאמא חוזרת בסוף (וכמובן שהיא חוזרת, מספרת לכם על ההתחלה, בסיפור כזה חובה סוף טוב) יש תגובות של התלהבות, שמחה והתרגשות.

אז נכון שפרידות ו-TOUCH UP  לא ממש הולכים ביחד,

אבל הספר הזה לגמרי עושה את העבודה בכל מה שקשור לעיבוד של הפרידה, הציפייה למפגש והידיעה שאמא הלכה, אבל תחזור.

לצערי את הספר לא ניתן כבר לרכוש בחנויות הספרים, אבל תמיד כדאי לבדוק באתר "סיפור חוזר",

בחנויות יד שנייה, או אולי אם יש אותו למישהו בסביבה. בחו"ל הספר זכה להצלחה גדולה,

כך שאפשר לרכוש אותו באנגלית, אם אתם דוברי השפה (קישור בהמשך).

אז ימים אחרונים של חופש ואז... שיהיה לכולנו בהצלחה!

התחלות חדשות ונהדרות והמשכים טובים וגם פרידות בלתי נמנעות ומעצימות ומפגשים שמחים מחדש.

ובראשון לספטמבר, אחרי ההתרגשות הגדולה, אני מתכוונת לחזור הביתה, להדליק את המזגן, לשכב על הספה ולחייך.

לפחות... לכמה דקות.

לרכישה באנגלית: https://www.amazon.com/Owl-Babies-Martin-Waddell/dp/0763617105