21/2/19
אנחנו רוצות לספר לכן על הבוקר שלנו בימי שישי, בוקר שגרתי שקיבל טאצ' אפ רציני.
הכל התחיל מטרנד תוכניות הבישול שתקף את המדיה בעשור האחרון.
במרכז התוכנית- שף או שפית, נאים למראה או לפחות עם שם סקסי (השף הערום וחבריו), שקם לו בבוקר (יקיצה טבעית כמובן), זורק על עצמו בנונשלנטיות בגד מעוצב
ועם סלסלת קש כפרית יוצא לסיבוב קניות בשכונה,לקראת הארוחה הטרנדית שיבשל בערב לחבריו הבוהמיינים
(ואני שואלת, מי מעיר את הילדים שלהם בבוקר ועושה להם בייביסיטר כל ערב, כשהם מארחים בביתם המושלם?).
.png)
עכשיו, תזרמו איתי: ברקע, מתנגן שאנסון צרפתי ואולי דווקא איזה שיר קצבי והשף שלנו מסתובב לו בנחת, טועם גבינה מיושנת 40% שומן אצל הגבן,
מרחרח תבלינים בחנות השכונתית, ממשש אצל הירקן עגבניה שנקטפה מהשדה עם שחר, הולך בעקבות הריח לבולנז'רי הקרוב ורוכש מאפים,
שרק הטעם מתחרה בנראות המגרה שלהם.
כל הרוכלים מאירים לו פנים, מחייכים ומציעים לו את מיטב הסחורה שלהם.
השף שלנו שם את כל הטוב שקנה בסלסלת הקש היפה ובצעדים קלילים חוזר לביתו, שם יניח את כל המצרכים על האי הענק במטבח, ינוח לקפה
ואחרי שנ"צ משובח ועוזרי הפקה שיעשו את כל הכנות הרקע, יבשל בחצי שעה ארוחה מהחלומות.
זרמתן? מבינות את הרעיון הכללי? מעולה!
ועכשיו... בוקר טוב! חזרנו למדינת ישראל, אי שם בפריפריה היחסית, יום שישי בבוקר.
.png)
שעון מעורר מצלצל בהחלטיות, כאילו אני לא ערה כבר שעה, בגלל עוד ילד שהגיע למיטה שלנו ומצא שהתנוחה המועדפת עליו היא לשכב בצד ההופכי,
כשהרגליים בפיסוק רחב (את הגמישות הזו הם קיבלו מאבא) וזו הימנית מונחת על פני וחוסמת את פתחי הנשימה. מלאת הודיה על שלא נחנקתי, מתחילה המולת הבוקר.
לא אעמיס על נפשכם הרכה בתיאורים של המתרחש עד שהילדים יצאו מהבית, אבל בוא נגיד, שכשהם כבר יצאו התחושה האנרגטית היא שאפשר לסגור את הבסטה וללכת לישון.
ועכשיו- סידורים לרב, בכללם קניות לארוחה המשפחתית, שעלולה תמיד להתדרדר לסוג של מניה ודיפרסיה, בתמהיל כזה או אחר.
לובשת טרנינג, לוקחת את השקיות הרב פעמיות מלאות השיק של אחת מרשתות השיווק ויוצאת.
נכנסת לסופר. על עגלה כבר וויתרתי, יודעת שתור ארוך של קונים אורבים לפני לאחת.
מתחילה להסתובב בין המדפים. האווירה נעה בין מלחיצה וקלסטרופובית לדמה-חברית, משמע שבכל רגע עלול להתחיל ויכוח קולני בין קונים עצבנים.
במחלקת הירקות מעמיסה בצל שזכה להזדקן בכבוד ועגבניות מלאות תקווה להבשיל עד האביב.
משם, ממשיכה למחלקת הבשר, שבה האורות האדומים בוויטרינות, בהומאז' לאותו רובע ידוע באמסטרדם, יוצרים אשליה אופטית לגבי השאלה אם הבשר האדום אכן אדום אדום, או שלום שלום.
במחלקת המאפים, נצפה מרחוק אוצר רב ערך- לחם טרי, מגרה ואחרון עוד מונח בקצה המדף, בין כל הלחמים הפרוסים.
אני חייבת שהוא יהיה שלי. אני פורצת בריצה ומזנקת אל עבר היפיוף. 1:0 לטובתי מול הבינוניות הרגילה של יום השישי.
.png)
עכשיו הגיע השלב המאתגר. כשידי העמוסות בשקיות מלאות עד אפס מקום, אני מדדה לעבר הקופות.
לפני בתור עומדים כעשרה אנשים חסרי סבלנות ואני מזכירה לעצמי שאם יכולתי לעשות את זה פעם עם ילד במנשא או על הידיים אני אחזיק מעמד גם פה.
תורי מתקרב, אני מניחה את השקיות על הזכוכית של מקרר הקרטיבים שליד הקופה ומגלה שאיבדתי תחושה בידיים.
התחושה בידיים ובכל הגוף חוזרת מהר בזכות הדחיפות מהצדדים שאני מקבלת מעגלות ובעליהן.
הקופאית המסכנה, עייפה מעבודה ולקוחות, נראית כאילו אני היצור האחרון שרצתה לראות.
בצדק. גם אני הייתי נעלמת עכשיו לולא ידעתי שיש יעד ומשפוחה שמחכה שאאכיל אותם בערב.
אחרי שאני מצליחה לאתר את הרכב שלי בחניה, מעמיסה את הכל לבגז' ומזיזה שתי עגלות שחוסמות את דרכי (איפה הייתן קודם?), מתחילה הנסיעה הביתה.
שלב א עבר בהצלחה חלקית.
ככה, ימי שישי עמוסי משימות וקנאה, בכל אותם אנשים שגרים בעיירות קטנות במקום כלשהו, עם פטיסרי, בוצ'רי, בולנז'רי ושאר שמות.
בעודי מריירת ומפנטזת, באחת מאותן שיחות שאנחנו מנהלות כל יום, מספרת לי חברתי יעל על שוק שמתקיים בימי שישי, אחת לשבוע, בגבעת עדה, חמש דקות נסיעה מהבית.
גבעת מה? בטח שואלים רבים מכם. גבעת עדה היא מושבה קסומה, שנחשבת, שלא בצדק, לאחות הפחות מוצלחת של בנימינה.
בגבעת עדה, גרות לא מעט משפחות שחיות חקלאות, אחת מהן היא משפחת טפרברג.
משפחת חלוצים וותיקה, שבחווה שלה, "עץ השדה", במבנה ישן ורב קסם, ששימש בעבר כחדר כביסה, בין חיות משק ומטעי זיתים וענבים, מתקיים שוק החקלאים החברתי.
משפחת טפרברג מייצרת שמן זית, ממרחים שונים וקוסמטיקה המבוססת על שמן הזית. לצדם תמצאו בשוק את יין טפרברג, גם הוא תוצרת מקומית, דוכן פרחים, גבינות,
ירקות ופירות, מאפים, חומוס ומטעמים דרוזים, דוכן קפה וחלבה ומספר דוכנים מתחלפים.
.png)
התמונות נלקחו מהאתר של עץ השדה
מה אני אגיד לכם? מאז שנגלה השוק הזה בפני, בוקר שישי קיבל שדרוג רציני.
כבר ב8 בבוקר השוק שוקק חיים. האווירה מחויכת ושכונתית ומפגשים חברתיים קצרים ונינוחים מתרחשים בין דוכנים של סחורה טרייה, שמסודרת בערמות מגרות ומפתות.
בדרכי לירקות אני חולפת בנון-שלנטיות מזויפת ליד דוכן המאפים של אלחנן. אבל איך אמר ידידי צ'כוב? אקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות במערכה השלישית...
המבחר בדוכן העגבניות כל כך מסחרר שלרגע נדמה שאני בשוק בפרובנס.
סולי, בעל הדוכן, יודע לתת תיאור מדויק לטעם של כל עגבניה ועגבניה.
טועמת, בודקת ובסוף, כמעט תמיד מסיימת עם שתי חבילות של עגבניות התמר שבצד השמאלי ביותר, שהן סוכריות של ממש.
משם לדוכן הירקות. ואיזה הפתעות מחכות לי שם... גזרים צבעוניים, כרוביות זוהרות, ערמות של עשבי תיבול טריים שיוצרות מראה של שדה
ומבחר עצום של ירקות מחקלאי האזור, שגורם לי לרצות להעמיס את כולם.
בסוף, אני מחכה לשאלה הקבועה- "שקית או ארגז?". התשובה ברורה- ארגז קרטון, כי זה הכי קרוב לחקלאית שארגיש הבוקר.
.png)
ועכשיו, אחרי כל כך הרבה בריאות, אני מוכנה לאיזה פחמימה ריקה אחת או שתיים...
חוזרת, כך רצה הגורל, לדוכן של "אלחנן". הכל פה כ"כ מפתה...
זה מתחיל בבחירה הרת גורל: איזה כריך יזכה להיות הדייט הרשמי שלי לבוקר.
כיוון שהקבוע שלי, כריך של דג פורל מעושן, איולי חזרת ושמנת, תפוחי אדמה ועלים ירוקים לא מגיע לרב לשוק (ראו ערך "פנטזיה" במילון),
אני בוחרת לי את כריך החריפים וגם בבקה גבוהה נוטפת שוקולד לילדים.
קרואסון שקדים, היישר ממפעל אלוהי המרציפן, היה אמור להשלים את השילוש הקדוש, אבל יעל חברתי, שעינה חדה וחיבתה לשקדיים האלו גדולה, דאגה לבקש לשים לה בצד את השניים האחרונים.
ולא שעיני צרה, הרי בכל זאת מדובר באישה יקרה, אבל הקול הבוגר ניגף במערכה אל מול הילדה הגרגרנית שבי שנשבעת לנקום.
צילום סנדויץ פורל- אפיק גבאי, צילום בבקות- אייל ג'מילי
בדרך לאוטו, אני חולפת על דוכן הפרחים של "טוליפ" וזר קסום של פרחי בר גורם לי להפר את המנהג לקשט את הבית רק בפרחים מהגינה. קצת גיוון זה חשוב בחיים, לא?
.png)
חוזרת הביתה ופורקת את הסחורה. יש עכשיו עוד כמה דקות של אשליה. אני, הירקות היפים על השיש, הכריך החתיך והקפה.
תכף השגרה תידפק על דלתי, בישולים, ילדים, רעשי החיים,
אבל שניה לפני שהדלעת תהפוך למרק, נותנת לעצמי להרגיש עוד קצת סינדרלה, או לפחות חקלאית צרפתייה בשדה של לוונדר.
אז יאללה , אם אתן באזור בשישי, בואו לבקר ו-Touch up your Friday lifestyle!